בשנים האחרונות ישנה עליה במספר האנשים הסובלים מרגישות לגלוטן אך אינם סובלים ממחלת

הצליאק. הם בדרך כלל מתלוננים על סימפטומים גופניים הקשורים לאכילת גלוטן כאשר הם אינם

סובלים מאלרגיה לחיטה. הגורמים המובילים להופעת תסמונת זו עדיין לא לגמרי מוגדרים וברורים.

קיימים מספר גורמים חשודים שהתפתחו במשך השנים: המכניזציה של החקלאות המודרנית

והשימוש התעשייתי בחומרי ההדברה שהולך וגדל, שיחקו תפקיד בייצור סוגי חיטה המכילים חלבוני גלוטן טוקסיים. גורם זה

הוביל לעליה בהופעת הסימפטומים לאחר אכילת גלוטן באוכלוסייה הכללית. גורם נוסף אפשרי הוא הזמן המופחת של תסיסת

הבצק שגורם לכך שבמוצרי לחם יש תכולה גבוהה יותר של חלקיקי גלוטן טוקסיים לעומת העבר.

גורם שלישי הוא ההתפשטות העולמית של הדיאטה הים תיכונית, אשר מבוססת על צריכה גבוהה של מזונות המכילים גלוטן.

אין ספק שהמדיה גרמה לאנשים רבים להאמין בכך שגלוטן הוא אלמנט רעיל פוטנציאלי, בטענה כי דיאטה ללא גלוטן

מייצגת סגנון חיים בריא.

עדיין בחלק מהאנשים ניתן לראות קשר ישיר בין צריכת גלוטן לבין הופעת הסימפטומים מה שחיזק את ההנחה שאולי קיימת

הפרעה חדשה הקשורה לגלוטן שהיא איננה אלרגיה לחיטה או מחלת הצליאק.

מנקודת מבט קלינית, תסמונת הרגישות לגלוטן (לא בחולי צליאק)

מאופיינת במגוון רחב של תסמינים במערכת העיכול(בקיבה ובעיקר

במעי), המתרחשים זמן קצר לאחר אכילת גלוטן. כאשר מוציאים

לגמרי את הגלוטן מהתזונה ניתן לראות כי קיים שיפור או אפילו

העלמות מוחלטת של התסמינים. לרוב, התסמינים חוזרים מחדש

כאשר האדם צורך שוב גלוטן בתזונה שלו.

עדויות לרגישות לגלוטן נמצאו בספרות  עוד לפני 30 שנה במחקר

שנערך על 8 נשים שאינן חולות צליאק אך סבלו משלשולים וכאבי בטן.

במחקר טענו כי תסמונת הרגישות לגלוטן מופיעה ב-6 נשים מתוך סה"כ 8 נשים. בשנת 2000 קבוצה פינית הראתה כי

אוכלוסיה נרחבת של אנשים שאינם חולים בצליאק התלוננו על תסמיני מעי הנגרמים עקב אכילת גלוטן וטענה כי יש להרחיב את

נושא הרגישות לגלוטן מעבר לחולי צליאק בלבד. עדיין אלו היו שתי עבודות , (כשאחת מהן על מספר קטן של נשים ) והן לא

הגיעו למודעות נרחבת בקהילה המדעית.

במהלך שלושת השנים האחרונות מומחים החלו שוב לחקור את הנושא. הידע עדיין חסר בהיבטים רבים: לא נמצאו עדיין סמנים

ביולוגים-אבחנתיים ספציפיים לתסמונת ולכן היא מוערכת רק על ידי הערכת התסמינים המתרחשים בעקב צריכת גלוטן.

התפתחות המחלה:

המנגנונים הפתוגניים של התסמונת עדיין אינם ברורים. נתונים ראשונים הראו כי תסמונת הרגישות לגלוטן היא הפרעה

שמעוררת את המערכת החיסונית המולדת ללא התערבות של המערכת החיסונית הנרכשת אשר דווקא נחשבת כגורם המרכזי

במחלת הצליאק. במחלת הצליאק ישנה חדירות גבוהה דרך תאי המעי ולכן גליאדין (חלבון המרכיב את הגלוטן) יכול לחדור דרך

תאי המעי הדק ולהחשב ע"י תאי מערכת החיסון (הנרכשת) כגורם זר. כל זה מתרחש בין היתר מאחר ותפקוד מחסום האפיתל

של רירית המעי אינו תקין ומאפשר מעבר. באנשים עם רגישות לגלוטן שלא ממחלת הצליאק דווקא נמצא כי תפקוד האפיתל

של רירית המעי מוגבר וכי קיימת חדירות מופחתת דרך המעיים, תופעה השונה לגמרי ממה שמתרחש אצל אנשים הסובלים

מצליאק.

יש ראיות לכך שחלבוני הגלוטן הם לא הגורמים היחידים האחראים להופעת תסמונת הרגישות לגלוטן, וכי קיימים חלבוני חיטה

אחרים העשויים לשחק תפקיד בהופעת תסמונת זו.

תזונה העשירה ברב, דו וחד- סוכרים מותססים ובסוכרים אלכוהולים (=פוליאולים: מצויים

בפירות וירקות שונים ומהווים חלק מקבוצת הממתיקים המלאכותיים) יכולים לעורר את

הופעת תסמונת הרגישות לגלוטן. תזונה שכזו גורמת לספיגה נמוכה של פחמימות

קצרות שרשרת ושארית של חלק מהסוכרים במעי ולכן גורמת לתסמינים במערכת

העיכול כמו: גזים, כאבי בטן, שלשולים ועוד. מקורות מזון הנפוצים בסוכרים אלו הם

דגנים (כמו חיטה, שיפון ושעורה), דגני בוקר, חלב, קטניות, דבש ופירות וירקות

מסויימים. תזונה עם כמות נמוכה מאוד של מזונות אלו משפרת באופן משמעותי את הסימפטומים במערכת העיכול באנשים עם

רגישות לגלוטן. תסמינים נוספים יכולים להיות קשורים לתוספי מזון שמתווספים למזון תעשייתי מסיבות שונות: משפרי טעם,

צבע ושימור מזון.

אבחנה:

שכיחות התסמונת עדיין לא ידועה במדיוק, אך השכיחות הצפויה באוכלוסיה הכללית עשויה להיות מעט יותר גבוהה מזו של

צליאק ( שלה שכיחות של 1% מהאוכלוסייה ברחבי העולם). ממחקרים מסויימים נמצא כי תסמונת זו שכיחה יותר אצל

מבוגרים, במיוחד אצל נשים וכמעט ולא נמצאה אצל ילדים. זמן הופעת התסמינים לאחר אכילת גלוטן משתנה ממספר שעות

למספר ימים. לעומת זאת, באלרגיה לחיטה התסמינים מופיעים בדרך כלל מספר דקות אחרי אכילת גלוטן ובצליאק מרווח הזמן

בין אכילת גלוטן לבין ההופעה הקלינית של המחלה עלולים להיות ארוכים מאוד (שבועות עד שנים). במחקר שבדק את

הסימפטומים של התסמונת, התסמינים השכיחים ביותר שנצפו היו: כאבי בטן, נפיחות בבטן, שלשולים ולעיתים גם עצירות.

בנוסף, נצפו גם  עייפות, פריחה בעור, כאבי ראש, דכאון וחרדה, כאבי מפרקים ושרירים ואנמיה.

כיום האבחנה של תסמונת הרגישות לגלוטן מסתמכת על הערכה מדוייקת של תסמינים קליניים שיש לאדם ושלילת צליאק

ואלרגיה לגלוטן. יש כאלו שבודקים אם יש שיפור בתסמינים במערכת העיכול אחרי הוצאת הגלוטן לגמרי מהדיאטה, ואם

בהחזרתו התסמינים שוב חוזרים

לתסמונת אין סמן ביולוגי כלשהו בדם דרכו ניתן לאבחן אנשים. מצב זה מעכב את האמינות המוחלטת באבחון, בכל זאת ניתן

לצפות אצל חלק מהאנשים תת ספיגה (בדומה חולי צליאק) כמו למשל רמות נמוכות של פריטין, חומצה פולית, ויטמין D, ו-B12

בדם. כאשר אחרי  שאלו מקפידים על דיאטה נטולת גלוטן רואים שיפור במדדים אלו בבדיקות הדם.

טיפול:

אין הנחיות ברורות בנוגע לטיפול באנשים עם רגישות לגלוטן. חשוב לציין כי

הוצאת הגלוטן מהתזונה שלנו היא חסרת תועלת לחלוטין כאשר לאדם אין

רגישות לגלוטן. אך עדיין צריך לזכור שאין הנחיות לאבחנה מדויקת של

התסמונת.

לאנשים עם רגישות לגלוטן יהיה מומלץ לשנות את הרגלי התזונה שלהם

ולהתחיל לצרוך מזונות כמו אורז, תירס, כוסמת, דוחן, קינואה, אמרנט וסויה.

יש להדגיש כי רמת הסבילות משתנה בין אדם לאדם ויש אנשים עם רגישות לגלוטן שלא יסבלו אפילו כמויות מאוד קטנות של

גלוטן.

יש מקרים בהם דיאטה ללא גלוטן מובילה להיעלמות מוחלטת של התסמינים, ויש מקרים בהם דיאטה שכזו תגרום להיעלמות

חלק מהתסמינים. במקרים בהם רק חלק מהתסמינים נעלמים, דיאטה עם צריכה נמוכה של סוכרים מותססים ושל סוכרים

כהליים יכולה לשפר משמעותית את המצב. לא ידוע עדיין האם התסמונת הזו היא קבועה או חולפת. יש אנשים שחוששים

להוסיף גלוטן חזרה לתפריט שלהם אחרי שהתסמינים משתפרים ונעלמים, ההמלצה היא לנסות להוסיף גלוטן מחדש לדיאטה

לאחר שנה- שנתיים. ייתכן כי הגישה הנכונה ביותר כיום היא הפחתת הרגישות דרך התרגלות הדרגתית: הכנסת כמויות קטנות

של גלוטן בחזרה לתפריט היומי ועליה בכמויות באופן הדרגתי.

ההיסטוריה של תסמונת הרגישות לגלוטן עדיין קצרה מידי בכדי לקבוע אם תסמונת זו יכולה להוביל לסיבוכים בדומה למחלת

הצליאק והאם היא עלולה להתפתח למחלת הצליאק בעתיד.

מדובר באתגר קליני מורכב חדש אשר נחקר היום במספר מחקרים והתקווה היא שבקרוב יהיו הנחיות מדויקות לאבחנה

ולטיפול באנשים עם תסמונת זו.

רפרנס: Italian Journal of Medicine 2014; volume 8:225-231