מחלות קרדיו-וסקולריות, כוללות מגוון רחב של מצבי מחלה

המשפיעים על הלב ועל מערכת כלי הדם (ורידים, עורקים,

נימים).

בתצפיות ארוכות טווח על אוכלוסיות נמצא הקשר בין סיכון

לתחלואה קרדיו-וסקולרית ובין השמנה בטנית ופרופיל שומנים

לא תקין. לכן, יעוץ תזונתי למניעת מחלות לב התמקד ברובו

בהפחתת משקל, שיפור פרופיל שומנים דרך התזונה, פעילות

גופנית ותרופות לפי הצורך. בניסויים בבני אדם נמצא כי שינוי אגרסיבי של גורמי סיכון אלו הוביל להפחתת התמותה והתחלואה

ב- 30%-40%.

במחקרים מסוגים שונים (אפידמיולוגיים, משפחתיים ומחקרי תאומים) נמצאה נטייה גנטית חזקה לסיכון לחלות במחלות

קרדיו-וסקולריות. למשל באחד המחקרים נמצא כי הסיכון ללקות במחלת לב או שבץ עולה פי 2.2-2.4 אם יש במשפחה

היסטוריה של מחלות אלו. בנוסף הסיכון עולה פי 2-3 נוספים אם מדובר בקרובים מדרגה ראשונה.

גילוי שיטות הריצוף של הגנום האנושי בשנת 2001 הביא עימו גל

של תקווה לדיאטות אישיות המותאמות למבנה הגנטי הספציפי

של האדם, לשם מניעת מחלות קרדיו-וסקולריות. הפוטנציאל הזה

אכן קיים אך מהבחינה המדעית אנחנו עדיין לא מוכנים לכך.

לפחות עשור לפני ריצוף הגנום האנושי המדע כבר ידע על קיום

יחסי הגומלין בין מרכיבים תזונתיים לבין גנים. דבר זה נבע

מהניסיון לקבל תשובה הגיונית לשתי שאלות. האחת: מדוע

אנשים מסויימים הצורכים תזונה עתירה בשומן אינם מראים עדות למחלה טרשתית כמו רוב האחרים? השניה: מדוע אסייתיים

ואירופאים מגיבים באופן שונה למחסור בתיאמין? התשובה ההגיונית הייתה כי קיימת תלות בין מרכיבי תזונה וגנטיקה לבין

התגובה הפזיולוגית.

אז האם אנו מוכנים לקבל יעוץ תזונתי המבוסס על הגנטיקה שלנו לשם מניעת מחלות לב וכלי דם?

יעוץ תזונתי: סקירה היסטורית

תפקיד התזונה בבריאות האדם תועדה לפני כ-3,000 שנה בכתבי הרפואה הסינית והאיורוודית. כתיבת דיאטה אישית, פעילות

גופנית והמלצות לאורח חיים בריא נכללו תמיד בכל תוכנית טיפול בחולה שנקבעה ע"י רופא איורוודי.

בתקופה של ה- 375-460 לפני הספירה הרופא היווני היפוקרטס שנחשב גם כאב הרפואה המודרנית שם דגש רב על תזונה

במניעה ובטיפול במחלות.

תחילת המאה ה-20 הייתה תחילתו של עידן ביולוגי שהוביל להבנה טובה יותר של המסלולים המטבוליים, תפקידם של

המאקרונוטריינטים (פחמימות, חלבונים ושומנים) והמיקרונוטריינטים (ויטמינים ומינרלים) בגוף. בנוסף, נמצא הקשר בין תזונה

ומחלות כמו צפדינה, רככת ומחלות קרדיו-וסקולריות. ההבנה כי ויטמינים וחומרים מזינים אחרים יכולים למנוע מחלות הייתה

פריצת דרך בעולם הרפואה.

לקראת סוף מלחמת העולם השניה התחילו לערוך שני מחקרים שמהווים ציון דרך עד היום. אחד מהם היה מחקר שבע הארצות

שנערך בשנת 1957, שהראה כי באוכלוסיות שצרכו תזונה עשירה בשומן (פינלנד וארה"ב) היו רמות כולסטרול בדם גבוהות

יותר ומקרי מוות מהתקפי לב רבים יותר, לעומת מדינות שאכלו לפי תזונה ים תיכונית (כמות רבה של  פירות וירקות, אגוזים,

פסטה, שמן זית וכו). בחלק מאוחר יותר של המאה ה-20 המניעה ואף ההחלמה ממחלות קרדיו-וסקולריות באוכלוסיה נעשתה

ע"י צריכת תזונה מאוזנת. בזמן זה התפרסם מחקר שדיווח כי אנשים שעשו שינוי באורח החיים שלהם ודבקו בכללי תזונה

נוקשים הראו החלמה מטרשת עורקים כלילית.

בשנים שלאחר מכן, הבינו יותר את הקשר בין תזונה, רכיבים תזונתיים ומחלות. כל זה באמצעות מחקרים אפידמיולוגיים.

המידע שנאסף בתצפיות מבוססות אוכלוסיה היה הבסיס לייעוץ וחינוך תזונתי מתאים. ככל שהזמן עבר מחקרים אפידמיולוגיים

והתערבותיים הראו שאנשים מגיבים באופן שונה לתרופות, דיאטות ומרכיבים תזונתיים בין ובתוך אוכלוסיות ומגדרים שונים.

מורכבות הגורמים למחלות קרדיו-וסקולוריות:

מחלות קרדיו-וסקולוריות כוללות מגוון רחב של מצבי מחלה הקשורים בלב ובכלי הדם. כמו : מחלות לב טרשתיות, מחלת לב

כלילית, מחלת לב איסכמית העלולה להוביל להתקף לב וכו'.

בעוד מגדר, גיל וגנטיקה הם גורמי סיכון שאינם ניתנים לשינוי, גורמי סיכון שניתנים לשינוי משחקים תפקיד מרכזי בהתפתחות

או התקדמות של המחלות קרדיו-וסקולריות.

גורמי הסיכון הניתנים לשינוי כוללים בין היתר- יתר לחץ דם, השמנת יתר, סכרת ועישון.

קיימים קשיים מרובים הכרוכים בזיהוי גרומים גנטיים שעשויים לחזות מחלות קרדיו-וסקולריות. הסימנים הקלינית הנצפים

במחלות אלו מגוונים מאחר וקשורים באטיולוגיה ובמקור המחלה, לכן עשויים להיות קשורים במסלולים שונים בגוף. סביר כי

ישנם גורמים גנטיים רבים היכולים להוביל למחלה. למשל, רמה נמוכה בדם של כולסטרול HDL ("הכולסטרול הטוב") נחשבת

כגורם סיכון. רמה נמוכה של HDL בדם יכולה להיגרם משינויים במגוון גנים הקשורים בפירוק או בניה של HDL. ייתכן כי מקור

גנטי גרם לרמה הנמוכה בדם. מצד שני המעבר ממצב תקין של כלי הדם למצב של "פלאקים" בכלי הדם (חסימה העלולה

להוביל לאוטם שריר הלב) עשוי לגרום לשינויים גנטיים במספר רב של גנים. התרומה הגנטית בהתפתחות מחלות מורכבות כמו

מחלות קרדיו-וסקולריות היא הסכום הכולל של ההשפעות הגנטיות שעלולות להתרחש – השפעה של גן אחד על גן אחד,

השפעת גן על רמת רכיב מסויים בדם, השפעת התזונה על הביטוי הגנטי, השפעת מרכיב גנטי תורשתי משפחתי וכו'.

בעוד מחקרים תצפיתיים ואפידמיולוגיים רבים הובילו להכרה כי הרכיבים התזונתיים שאנו צורכים משפיעים על הפיזיולוגיה שלנו,

היה ידוע תמיד כי אנשים אינם מגיבים לרכיבים התזונתיים באופן דומה. בעבר הגיעו למסקנה כי קיימים יחסי גומלין בין גנים

ומרכיבים תזונתיים והם משתנים בין אדם לאדם. לשם מציאת דרך בה נוכל לצרוך דיאטה המבוססת על הגנטיקה שלנו בכדי

למנוע מחלות עתידיות, יש לקיים שיתוף פעולה בין תזונאים, גנטיקאים, ביוכימאים, ביולוגים מולקולריים ועוד. קיימים נתונים

רבים של גנים העלולים להוביל למחלות ועלולים להיעצם בעת צריכת מרכיבים תזונתיים מסויימים, אך יש להמשיך לחקור לפרש

ממצאים ולשתף פעולה בין מספר גדול של גורמים בכדי לחקור לעומק ולהגיע למסקנות שניתן להתחיל לממש.

התזונה צפויה להיות תחום מרתק ורלוונטי מאוד במחקרים במאה ה-21. כל יום חדש שיהיה מלווה בהתקדמות בהבנה איך

האינטרקציה בין אורח חיים לגנטיקה משפיעה על הבריאות שלנו, יקח אותנו צעד אחד קדימה להשגת המטרה הנחשקת של

"דיאטה מותאמת אישית".